אין ספק שכל הכבוד לחבורה הצעירה שנסעה לקרפלד בגרמניה, כדי להשתתף בפעם השניה בגיל הזה בגביע אירופה המאורגן על ידי האיגוד האירופאי IISHF.
דיברנו על תקוות, על ציפיות, אבל החבר'ה יצאו לשם עם ידיעה שיהיה קשה, שהם יצטרכו לתת הרבה מעצמם, כי באירועים האלו, המשחקים קשים ומהירים, היריבים רוצים לא פחות את הגביע והחלק הקשה, מעבר לסיבולת הפיזית, הוא היכולת להתעלות גם במצבי משבר ולנצח.
הטורניר התחיל בשבת באכזבה לאחר הפסד 4:0 לקבוצה האוסטרית (שעוד נשמע עליה בהמשך), יותר מהאכזבה מההפסד, היה חשש שההפסד הזה ישבור את הקבוצה ויפגע במשחקים הבאים שלה. אולם, דייויד, אורי, שחף תובל וחבריהם חשבו אחרת.
שלוש שעות מאוחר יותר, מול הקבוצה הדנית זה היה כבר משהו אחר, ניצחון 3:1 לאחר שהובילו 1:0 במחצית הראשונה., הדברים כבר נראו יותר טוב, והכתובת כבר היתה רשומה על הקיר - הקבוצה הזו, לא נשברת כלכך מהר.
במשחק אחרי כן מול הגרמנים הכל הלך קשה, החל מפיגור 3:0, סיום המחצית הראשונה בפיגור 3:1, ועד לפיגור בשלבי המשחק האחרונים 3:4 מול הגרמנים, אבל זוכרים?, אמרנו כבר, לא נשברים כלכך מהר, ואכן סיימנו את המשחק בתיקו 4:4. כבר בשלב זה היה ברור שרבע הגמר בהישג יד, ואכן ככל שהתבררו תוצאות המשחקים האחרים, הבנו שאנחנו שם, לא היה ברור אם במקום שלישי או רביעי, אבל לשלב הבא עלינו.
במשחק האחרון בבית המוקדם, הובסנו על ידי השוייצרים בתוצאה 6:0, אין ספק שהעייפות ווהמתח נתנו את אותותיהם, וגם הקבוצה השוויצרית היתה עדיפה (ואכן זכתה בסוף המקום הרביעי בטורניר).
ואז הגיע יום ראשון, אנחנו כבר למודי נסיון ביום השני של המשחקים, העייפות רבה, והפעם אין סליחות, כל משחק חשוב, כל משחק קובע אם ממשיכים הלאה או הולכים אחורה.
פגשנו במשחק הראשון את הקבוצה הדנית השניה בטורניר, שסיימה מקום שני בבית א'. אחרי 2:2 במחצית, הם שטפו את המגרש והמשחק נגמר בתוצאה 8:3, כשהדנים עולים למשחקי 1/4 (וזוכים במקום השלישי בסופו של דבר) ואנחנו הולכים למשחקי הדירוג 5/6. ובמקום הזה שוב, הכל בראש, האם הקבוצה תתאושש מההפסד, אם החלוצים ההגנה והשוער ימשיכו להאמין בעצמם, או אם ישברו ולא יוכלו לשחק יותר.
אז התשובה היתה כן, לא נשברים, ממשיכים לשחק. במשחק עם אוטרכט ההולנדית ניצחנו 2:0 אחרי 1:0 במחצית הראשונה, ועלינו למשחקי הדירוג 5/6. במשחק האחרון פגשנו את הקבוצה האנגלית, גם היא סיימה שלישית בבית שלה, ולאחר מחצית ראשונה שהסתיימה בתוצאה 1:1 הגיעה המחצית השניה ושני שערים נוספים שלנו הבטיחו את הניצחון 3:1 ואת המקום החמישי המכובד.
דרך אגב, זוכרים את האוסטרים מהמשחק הראשון? אמרנו שנפגוש אותם שוב, כלומר, לא אנחנו ממש, אבל הם הגיעו לגמר וניצחו 9:5 את הקבוצה הגרמנית המארחת שמאד מאד רצתה את הגביע אצלה. אז אולי ההפסד לא היה כלכך נורא :)
ולמה אנחנו כל כך שמחים? כי כל שנה אנחנו מתקדמים עוד צעד, מול קבוצות חזקות שמשחקות הרבה מאד במסגרות אירופאיות, כי החברה הצעירים הוכיחו שלא נשברים, וגם כשמפסידים, שוכחים הכל לקראת המשחק הבא, הכל מתחיל מאפס וצריך לתת את הכל שוב.
כל הכבוד לקבוצה ונקווה שזה סימן גם לשנים הבאות ולשאר השנתונים שאפשר לעשות ולהתקדם כל שנה עוד צעד.
מבקיעי השערים שלנו היו:
דיוויד - 7 שערים
תובל - 3 שערים
יובל - 2 שערים
אורי, שחף וניר, כל אחד עם שער אחד.
ברגע שיגיעו תמונות ו/או סרטים, נעלה אותם בדף הפייסבוק שלנו וגם פה באתר.
